ירקוני לוי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובע טוען בתביעה זו, כי ביום 2.5.12 עת עמד עם רכבו לפני רמזור, עמדה לידו, בנתיב הימני משאית, שהייתה נהוגה בידי מר רועי עטיה (להלן:"מר עטיה") – משאית, שהייתה עמוסת אריזות עץ אשר בלטו מכל צידיה. עוד טוען התובע, שבאותה עת, חנו מספר כלי רכב בשוליים הימניים, לכן וכתוצאה מכך, החליט מר עטיה לסטות מנתיב נסיעתו ולבצע כניסה לנתיב השמאלי – בו עמד רכב התובע ובהמשך לכך, התנגשה המשאית בצדו הימני של רכב התובע.

כתוצאה מהתנגשות זו, נופצה המראה הצדית הימנית של רכב התובע והיות והתובע סבור, שהאחריות לניפוץ המראה רובצת על מר עטיה, הגיש הוא תביעה זו נגד מר עטיה, נגד הנתבעת 2, בעלת המשאית (להלן:"החברה") ונגד הנתבעת 1, שהיא המבטחת את המשאית הנ"ל (להלן:"הפניקס") ובתביעה מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 8,616 ₪, הכולל בחובו: הוצאות תיקון המראה בסך 6,066 ₪, שכ"ט שמאי בסך 600 ₪, אובדן 3 ימי עבודה עבור טיפול בנזק בסך 1,500 ₪ והוצאות נסיעה למוסכים בסך 450 ₪.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו סבורים הם, שיש לדחות את תביעת התובע – זאת משום, שבעת שרכב הנתבעים היה במצב עצירה מלאה לפני רמזור אדום, החל התובע לעקוף את המשאית ומשהבחין שלא יכול להמשיך בנסיעה וחוסם את נהיגת המשאית, נסע לאחור ופגע במשאית וכתוצאה מכך, נפגעה המראה הימנית של רכב התובע.

עוד נטען על ידי הנתבעים וגם על ידי מר אליהו חכים, נציג החברה (להלן:"מר חכים") שלתובע הוברר, שעלות התיקון היא כ-800 ₪ ולכן שילם מר חכים לתובע – לפנים משורת הדין- את הסך של 800 ₪ - זאת על מנת לחסוך מזמנם של הצדדים ולא כהודאה באשמה. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 6 ואילך).

התובע החליט להחזיר את הסך הנ"ל והגיש תביעה זו בסכום גבוה והנתבעים מכחישים גובה הסכום הנתבע בתביעה זו.

3. מבחינת כל חומר הראיות עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים על כך, שהמראה ברכב התובע נפגעה, אך מחלוקת היא בין הצדדים, כיצד נפגעה המראה ולעניין זה, מצויות בפני עדותו של התובע מול עדותו של מר עטיה, כאשר כל אחד מהם מעלה גרסה השונה מזולתה.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היא, דבר גובה הנזק הנתבע על ידי התובע ולכן, משאלו השאלות השנויות במחלוקת, ניתן היה לצמצם את הדיון ולא להאריכו – כפי שאירע בפועל.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו עולות מכתבי הטענות ולאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ואת כל חומר הראיות, החלטתי לקבל את גרסתו של התובע, משום שגרסה זו מתקבלת יותר על דעתי מאשר גרסתו של מר עטיה ואני קובע, שאכן הפגיעה במראה אירעה, עת היה עדיין רכב התובע בעמידה ואילו המשאית – תוך כדי נסיעה- פגעה במראה וכתוצאה מכך נגרם נזק למראה – כל זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) שני המעורבים בתאונה מסכימים, שהמקרה אירע לפני רמזור, אך בעוד, שהתובע טוען, שתוך כדי עמידת רכבו, החלה המשאית לסטות מנתיב נסיעתו – נתיב ימין- לנתיב השמאלי בו עמד רכב התובע וכתוצאה מסטייה זו נפגעה המראה, טוענים הנתבעים, שהמשאית עמדה ומאחר והתובע החל לעקוף המשאית והיות ובמהלך העקיפה הוא הבחין שלא יוכל להמשיך משום שהוא חוסם את המשאית, החליט התובע לנסוע לאחור ותוך כדי נסיעה לאחור – פגעה המראה במשאית וכך נשברה המראה.

ב) בכתב ההגנה, טענו אמנם הנתבעים, שהמשאית עמדה ואז החל התובע לעקוף אותה ולאחר מכן נסע לאחור, ברם מר עטיה, אישר – בהגינותו- בעדותו את טענות התובע, שאכן רכבים חנו מצד ימין בשפת המדרכה והם תפסו חצי מהנתיב שבו נסעה המשאית ולכן, על מנת שיוכל מר עטיה להתקדם, היה צריך להיכנס לנתיב בו נסע התובע והמשאית עמדה באלכסון ואז בא אחריו התובע ולא יכול היה להיכנס, שניהם עמדו, כאשר התובע עמד קצת מאחורי המשאית ובמצב כזה, שניהם לא יכלו להתקדם.

בעת שהמשאית הייתה באלכסון ורכב התובע צמוד אליה, נסע התובע לאחור על מנת שאחד משני כלי הרכב יוכל להתקדם ואז נתקע התובע במשטחים של המשאית וכתוצאה מכך, נשברה לו המראה.

(ראה דברי מר עטיה בעמ' 4 לפ',ש' 21 ואילך).

ג) מעדותו של מר עטיה עולה, שהטענה שהועלתה בכתב ההגנה, על כי התובע עקף את המשאית, אינה תואמת את עדותו של מר עטיה, המעיד שהיה מצב מסוים, ששני הרכבים עמדו זה לצד זה ורק לאחר ששני הרכבים עמדו ובעודם עומדים, כאשר לטענתו של מר עטיה, עמד רכבו של התובע קצת מאחורי המשאית, נסע התובע לאחור ונתקע באחד המשטחים.

זאת ועוד, למעשה, עניין העקיפה כלל אינו עולה מעדותו של מר עטיה, אלא עדותו של מר עטיה מחזקת את עדותו של התובע בטענה, שמר עטיה סטה מנתיב נסיעתו לבצע כניסה לנתיב בו נסע התובע.

מר עטיה גם מסביר, מה הסיבה שגרמה לו לסטות מנתיב ימין לנתיב השמאלי והסיבה היא, בשל המכוניות החונות מצד ימין אשר תפסו חצי מהנתיב בו נסע מר עטיה. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 21- 23).

ד) מחוות דעת השמאי, שהוגשה על ידי התובע עולה, שרכב התובע לא נפגע רק במראה, אלא הייתה פגיעה לאורך צד ימין, אף בפועל עולה מחוות הדעת, שכל ממצאי הנזק אותם מצא השמאי מתייחסים אך ורק למראה ולא לכל נזק אחר לאורך מכונית התובע.

באשר לקביעה, שהייתה פגיעה לאורך צד ימין, אומר לעניין זה התובע, שהשמאי קבע שהרכב הפוגע שרט את רכב התובע "מצד שמאל לכל אורכו" (ולא מצד ימין- כפי שקבע השמאי), אך התובע גם מוסיף וטוען, שהשריטה הייתה קלה ושילמו לו בעד תיקונה סך 240 ₪, שאינה חלק מתביעה זו. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 20- 22).

עם זאת קבע השמאי, שעלות תיקון הנזק שנגרם למראה מגיעה לסך של 6,065.54 ₪. (ראה חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה).

התובע תיקן את הטעון תיקון, כפי שעלה מממצאי חוות הדעת והחשבונית בגין עלות התיקון, אף היא צורפה לכתב התביעה.